הערכות IQ של אישים היסטוריים: שיטת Cox והמגבלות שלה

רשימות של "ה-IQ של הגאונים הגדולים בהיסטוריה" מופיעות ברשת שוב ושוב. רוב המספרים בהן מגיעים ממקור אחד: ספר שפרסמה הפסיכולוגית קת׳רין קוקס ב-1926. גם בדף הבית שלנו מוצגות כמה מההערכות האלה, עם המקור. כאן הסיפור המלא: איך הן נעשו, מה הן אומרות, ולמה הן לא ציוני IQ.

מי הייתה קת׳רין קוקס

קת׳רין מוריס קוקס (1890–1984) הייתה פסיכולוגית אמריקאית שכתבה את הדוקטורט שלה באוניברסיטת סטנפורד, בהנחיית לואיס טרמן, מי שפיתח את מבחן סטנפורד-בינה. עבודת הדוקטורט שלה יצאה לאור ב-1926 בשם The Early Mental Traits of Three Hundred Geniuses, ככרך השני בסדרת המחקרים של טרמן על מחוננות.

הספר היה חלק מפרויקט גדול יותר. ב-1921 התחיל טרמן מחקר מעקב על ילדים מחוננים בקליפורניה, ועד 1928 נכללו בו 1,528 ילדים. קוקס עצמה הייתה בין העוזרים שחיפשו ילדים כאלה בבתי הספר. המחקר הזה נמשך עשרות שנים, והוא נחשב למחקר המעקב הארוך ביותר בתולדות הפסיכולוגיה.

איך מעריכים IQ של מי שמעולם לא נבחן

קוקס התחילה מרשימה ידועה של האנשים הבולטים בהיסטוריה, שנבנתה לפי המקום שהוקדש להם באנציקלופדיות. מתוך 510 הראשונים ברשימה היא השאירה רק מי שחי בין 1450 ל-1850 והתפרסם בזכות הישגיו ולא בזכות מעמד שירש. אחרי שהוציאה גם את מי שלא נמצא עליהם תיעוד מספיק, נשארו 301 אישים, מתוכם 282 בקבוצה המרכזית.

לכל אחד מהם נאסף תיעוד מפורט ככל האפשר על הילדות והנעורים: באיזה גיל קרא, מה למד, מה כתב ומה היו הישגיו המוקדמים. אחר כך שלושה מעריכים, קוקס ושני עמיתים, השוו כל תיעוד למה שאופייני לגיל, והעריכו "גיל שכלי". מכאן חושב IQ בשיטה הישנה: גיל שכלי חלקי הגיל בפועל, כפול 100.

לכל אדם ניתנו שתי הערכות: אחת לתקופה שעד גיל 17, ואחת לגילים 17 עד 26. המספרים בדף הבית שלנו הם ההערכה לגילים 17 עד 26, כפי שהיא מופיעה בטבלאות הספר. ליד כל הערכה ציינה קוקס גם עד כמה התיעוד מהימן. אצל גתה, למשל, התיעוד נחשב טוב יחסית, ואצל לאונרדו דה וינצ׳י הוא דל במיוחד.

כמה דוגמאות מהטבלאות

כדאי לשים לב לפער אצל ניוטון: 130 בילדות ו-170 בבגרות הצעירה. אין זה אומר שניוטון "השתנה". על ילדותו יש תיעוד דל יחסית, ואילו לפני גיל 24 הוא כבר פיתח את עקרונות החשבון הדיפרנציאלי. ההערכה תלויה במה שנכתב, לא רק במה שהיה.

למה לאיינשטיין אין ציון

השאלה "מה ה-IQ של איינשטיין?" היא מהנפוצות בנושא, והתשובה פשוטה: אין ציון כזה. אלברט איינשטיין נולד ב-1879, ולכן לא נכלל במחקר של קוקס, שעסק במי שחי עד 1850. אין גם שום תיעוד לכך שעשה מבחן IQ. מספרים כמו 160, שמסתובבים ברשת, הם ניחוש בלי מקור.

ומה עם "ה-IQ הגבוה בעולם"?

גם כאן כדאי לחשוד. ספר השיאים של גינס הפסיק לפרסם קטגוריה של "ה-IQ הגבוה ביותר" ב-1990, אחרי שהגיע למסקנה שמבחני IQ אינם אמינים מספיק כדי לקבוע שיאן אחד. ובמבחנים המקצועיים יש תקרה: בגרסה הרביעית של מבחן וכסלר למבוגרים הציון הכולל נע בין 40 ל-160. ציונים של 200 ומעלה שמתפרסמים ברשת מגיעים מהערכות היסטוריות כמו של קוקס, ממבחנים שלא כוילו כראוי, או משיטות ישנות שבהן ילדים קיבלו לפעמים ציונים קיצוניים מאוד.

המגבלות: למה אלה לא ציוני IQ

ההערכות של קוקס הן עבודה היסטורית מרשימה, אבל יש להן מגבלות מהותיות:

1. אף אחד לא נבחן. אין כאן שאלות ותשובות, אלא שיפוט של מסמכים כתובים.
2. התיעוד מוטה. ביוגרפיות נכתבו לרוב אחרי שהאדם כבר התפרסם, לעיתים בידי מעריצים, ואנקדוטות מהילדות נוטות להשתבח עם השנים.
3. המעריכים ידעו במי מדובר. הם התבקשו לשפוט כל תיעוד לגופו, בלי להתחשב בקריירה המאוחרת, אבל קשה לקרוא על ילדותו של ניוטון בלי לדעת מי הוא היה.
4. השיטה שונה מהסולם של היום. חישוב לפי גיל שכלי מתאים לילדים ולא למבוגרים, והוא שונה משיטת הסטייה של המבחנים המודרניים. לכן אי אפשר להשוות את המספרים האלה לציון במבחן של היום, כולל המבחן שלנו.
5. המספרים "המתוקנים" הם חישוב ולא נתון. קוקס הבחינה שכשהתיעוד דל, המעריכים נטו להתקרב ל-100, ולכן הסיקה שההערכות כנראה נמוכות מהאמת והציעה תיקון סטטיסטי. מכאן מגיעים מספרים גבוהים יותר שמופיעים לפעמים ברשת. אבל היא עצמה כתבה שההערכות המתוקנות לא נועדו לתת ערך מדויק לאדם מסוים, ואפילו לא לקבוצה, אלא להצביע על האזור בסולם.
6. הקבוצה נבחרה בגלל הפרסום. המחקר יכול ללמד משהו על הקבוצה כולה, ופחות על כל אדם בה.

אז מה בכל זאת אפשר ללמוד מהמחקר

המסקנה המעניינת של קוקס לא הייתה המספרים עצמם. היא מצאה שמעבר ליכולת גבוהה, מה שאפיין את האנשים האלה כבר בנעוריהם היה התמדה: דבקות במטרה, עקשנות מול מכשולים ונטייה לא לנטוש משימות. לפי הניתוח שלה, יכולת גבוהה אך לא הגבוהה ביותר, יחד עם התמדה רבה במיוחד, הביאה להישגים גדולים יותר מאשר היכולת הגבוהה ביותר עם פחות התמדה.

ממצא נוסף מגיע מהמחקר הארוך של טרמן על ילדים מחוננים. שני ילדים שנבחנו לקראת המחקר ולא נכללו בו, כי הציון שלהם לא עבר את הסף, היו ויליאם שוקלי ולואיס אלוורז. שניהם זכו לימים בפרס נובל לפיזיקה. חלק מההסבר הוא סטטיסטי: זוכי נובל נדירים מאוד, וכל סף מפספס חלק מהם. אבל הסיפור מזכיר שציון במבחן אחד, גם מקצועי, אינו נבואה.

ב-2009 ניתחו החוקרים סימונטון וסונג מחדש את נתוני 282 האישים, ומצאו קשר חיובי בין ההערכות של קוקס לבין מידת הפרסום. גם הניתוח הזה נשען, כמובן, על אותן הערכות.

איך לקרוא רשימות של "IQ של מפורסמים"

בפעם הבאה שתיתקלו ברשימה כזו, ארבע שאלות יעזרו להבין מה עומד מאחוריה:

1. מה המקור? אם אין מקור, אין למספר משמעות.
2. האם האדם בכלל נבחן? לרוב המפורסמים, חיים או מתים, אין תוצאה מתועדת של מבחן IQ. גם מספרים על אנשים חיים, כמו יזמים או פוליטיקאים, הם לרוב ניחוש.
3. באיזה סולם? הערכה היסטורית, מבחן לילדים בשיטת הגיל השכלי ומבחן מודרני הם שלושה דברים שונים.
4. מקורי או "מתוקן"? אצל קוקס יש כמה הערכות לאותו אדם, ולפעמים ברשת מצוטטת דווקא הגבוהה מביניהן.

ומה זה אומר על ציון במבחן שלכם

ההערכות של קוקס אינן ניתנות להשוואה לציון של מבחן מודרני, וגם לא לציון ב-IQ CHECK. הבאנר "בחברה טובה" בדף הבית נועד להשראה, ולכן ההערכות מוצגות בו עם המקור וההסבר. המבחן שלנו נותן הערכה לא-סטנדרטית להיכרות עצמית, לא מבחן קליני ולא אבחון. רוצים לדעת עוד על הסולם? קראו מה זה IQ ממוצע, או התחילו את המבחן.